ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל צילום של בית נטוש ורישום, 2023.
*כותרת הטקסט היא היפוך של כותרת מאמרו של וילפרד ביון (1967) "התקפות על חיבורים". במאמר מתייחס ביון למצב בו מכילה נפש אובייקט פנימי הרסני המנוגד לכל החיבורים באשר הם. (עמוד 108, מתוך: במחשבה שניה בהוצאת "תולעת ספרים").
בפברואר 2022 פלשה רוסיה לשטחה של אוקראינה ופרצה במלחמה.
בעקבות המלחמה הגיעו פליטים רבים לישראל ובתגובה הקימה יה"ת, האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אמנויות, מספר פרויקטים, ביניהם פרויקט "סטודיו בטוח", כמענה נפשי ראשוני לאותם הפליטים.
"סטודיואים בטוחים" נפתחו במספר מקומות בארץ, ביניהם ה"סטודיו הבטוח" באכסניית נורדיה אותו ריכזתי.
הפליטים הגיעו אל אכסניה זו הישר משדה התעופה והוזמנו אל הסטודיו הבטוח. באו אליו בעיקר ילדים, לעיתים מלווים על ידי הוריהם ולעיתים בגפם.
באחד הבקרים בעודי מסתובבת ברחבי האכסנייה, טרם פתיחת הסטודיו, ראיתי בובות מוטלות, עזובות, במקומות שונים.
לרגעים דמיינתי אותן בעיני רוחי כאותן הבובות שננטשו אי שם באוקראינה על ידי הילדים הנמלטים, ולרגעים דימיתי אותן לאותם הילדים שהגיעו מאוקראינה אל האכסניה; ילדים הנמצאים במעין מצב ביניים - הם כבר לא בביתם הקודם, אבל גם לא בביתם החדש, כבר לא אוקראינים ועוד לא ישראלים, הם "בין לבין", עזובים, תלושים.
החלטתי לתעד את הבובות האלו, להנציח אותן, להנכיח אותן ולתת להן מקום.
ללא כותרת, עדי אליאל לשם, ארבעה צילומים, 2022
המפגש עם המלחמה ההיא, בין רוסיה לאוקראינה ועם הפליטים, בהם ילדים, היה קשה אך גם היה בו משהו מרוחק, לא מפה, לא משלנו, ועל כן ההתמודדות איתו הייתה אפשרית עבורי, יכולתי להכילו.
לעומתו, המפגש עם טבח השבעה באוקטובר היה חסר צורה והגדרה. קשה מנשוא.
בשבעה באקטובר 2023 פרץ ארגון "חמאס" אל שטחה של ישראל. טבח, רצח, אנס, שרף וחטף אזרחים במרחק של 100 ק"מ מביתי. הרגשות היו עזים ועוצמתיים כל כך שלתחושתי, השפה העברית או כל שפה אחרת, לא יוכלו לתארם באופן מילולי.
בהיעדר מילים, שפת החומרים היוותה עבורי פתח דרכו יכולתי לבטא מעט מן הסערה המתחוללת בי בפנים.
העבודות הראשונות בימים ההם היו בעיקר בטכניקה של "רדי מייד". חיבור מיני חפצים וחומרים נגישים, שדי היה בהושטת יד, ללא מאמץ, על מנת לאסוף אותם וליצור עמם.
טכניקה שאפשרה לי עבודה מעמיקה גם כשהגוף והנפש היו "מרוטים".
הותר לפרסום, עדי אליאל לשם, רדי מייד- משטח חלוד ו9 גפרורים שרופים, 2023
"הותר לפרסום", צמד מילים שהפך שכיח יותר ויותר מאז תחילת המלחמה.
צמד מילים שהוא תמיד ההקדמה לנורא מכל.
ערב חנוכה 2023 "הותר לפרסום כי 9 חיילים נהרגו בקרבות בעזה".
Kidnapped, עדי אליאל לשם, רדי מייד- חלקי עץ, נייר, חוט, ציור היונה של פיקאסו, 2023
אחת התחושות החזקות שליוו אותי אז וגם היום, היא התחושה שלא רק בני אדם נחטפו במלחמה הזו, אלא גם סמלים, רעיונות, משאלות ותקוות.
החוויה החזקה ביותר שליוותה אותי מאז ה 7.10, בו החלה מלחמת "חרבות ברזל", היא ששתי מציאויות הותקפו ועודן, המציאות החיצונית והמציאות הפנימית. בחוץ - גברים, נשים וטף. בתים, קהילות, חפצים. ובפנים - השקט, הבטחון, האמון, התקווה, החלומות, השמחה.
בתגובה לכך מצאתי את עצמי יוצרת בעיקר קולאז'ים דיגיטליים - בהתחלה כאלו המכילים כמה צילומים שצילמתי, ובהמשך צילומים עם רישומים שלי.
הקולאז'ים היו ניסיון לחבר פיסה אל פיסה - חוויות וסמלים מהמציאויות המותקפות, ולייצר מציאות חדשה, כזו המכילה את הכאב וההרס לצד הצמיחה והיצירה.
אלו היו חיבורים של התקפות.
חיבורים על התקפות.
על נהר השכול, עדי אליאל לשם, קולאז', 2023
בצילום זה מופיע ברבור שצילמתי לפני מספר שנים באחד הלילות.
הטמעתי בתוכו את פרח דם המכבים אשר מזוהה כל כך עם השכול בחברה הישראלית.
היה לי דחף להטמיע אותו שוב, ושוב, ושוב, ממש כמו ברוטינת השכול, ב"פעימות" של אובדנים - אובדן ועוד אובדן ועוד אובדן.
הברבור אז החל לשייט על נהר השכול.
ומי זה הברבור הזה? אולי הוא כל אחד מאיתנו בימים אלו? משייטים בין תהום לשמיים, לוקחים נשימה בין פעימה לפעימה.
ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל ארבעה צילומים, 2023.
ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל צילום ורישום, 2023
ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל שני צילומים ורישום, 2023.
ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל צילום ורישום, 2023.
ללא כותרת, עדי אליאל לשם, קולאז' המכיל שני צילומים ורישום, 2023
ללא כותרת- עדי אליאל לשם- קולאז' המכיל שני צילומים, רישום והדבקה, 2023.
כותרת- עדי אליאל לשם- קולאז' המכיל שני צילומים ורישום, 2024
כותרת- עדי אליאל לשם- קולאז' המכיל שני צילומים והדבקה, 2024
ללא כותרת- עדי אליאל לשם- קולאז' המכיל צילום ורישום, 2024
כותרת- עדי אליאל לשם- קולאז' המכיל צילום ורישום, 2024
כותרת- עדי אליאל לשם- קולאז' המכיל שני צילומים והדבקה, 2024
העבודות הבאות עוסקות "בימים שאחרי המלחמה".
משהו במפגש שלי עם שורדי הטבח של השבעה באוקטובר דרש ממני לכוון את המבט אל האופק, להחזיק את התקווה. אלו התאפשרו גם לנוכח העיבוד שעשיתי בחודשים האחרונים באמצעות האומנות.
"בימים שאחרי המלחמה", כך אני רואה זאת בדמיוני, יופיע "העולם החדש".
"בעולם החדש" הכל יהיה חד יותר, ברור יותר, בוהק יותר.
הכאב יהיה עז במיוחד, הפרחים יפרחו בצבעים הכי חזקים, והשקיעות יהיו זוהרות מהרגיל.
שש אחרי המלחמה, עדי אליאל לשם, קולאז', 2023.
"האם ראיתם אי-פעם שקיעה כה זוהרת של השמש?”
רשימה לאחרי המלחמה, עדי אליאל לשם, רדי מייד- מימייה צבאית, פרח היביסקוס, 2023.
רשימה לאחרי המלחמה:
1. לרוקן את כל המימייה
2. למרק אותה מכתמי הדם
3. לנקות מעליה את האבק העזתי
4. לאוורר אותה מריחות המלחמה
5. להמתין שעשן השריפה יתפוגג
6. למלא בה מי תהום טהורים
7. להכניס לתוכה פרח חי
8. לנשום עמוק
העבודות הללו, והטקסטים המלווים אותן, הם עדות לחיבורים על התקפות.
מציאות חיצונית שהותקפה באופן הקיצוני ביותר – ע"י טבח, רצח, אונס, הרס, חטיפה ושריפה,
ובעקבותיה מציאות פנימית שהותקפה אף היא – ע"י פחד, חוסר תקווה, ייאוש, כעס, דאגה וכאב.
זוהי עדות לחיבורים של חלקי נפש מותקפים שחוברו פיסה אחר פיסה לכדי השקיעה הכי זוהרת, הכי יפה והכי עצובה.
"יפה שקיעת שמש ללב עצוב".
מתוך "הנסיך הקטן", יהונתן גפן
הכותבת:
עדי אליאל לשם - מטפלת באמנות (M.A) , פסיכותרפיסטית יונגיאנית, יוצרת.
מרצה בסמינר הקיבוצים, מדריכה (יה"ת) סטודנטים ומטפלים.
כיום עובדת עם נשים ומתבגרות, בעבר עם ילדים ונוער בסיכון ו/או לאחר אשפוז, ופליטים.
המפתחת והצלמת של ערכת קלפי "מקום".
0528928598
תגובות