הרהורים על לבוד במחט - טובה גורן

לבוד במחט - FELTING - כתהליך טיפולי עם מפונים ב“סטודיו בטוח“

בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" 2023-24 - במהלך העבודה ב'סטודיו הבטוח' התבוננתי על תהליך בחירת החומרים השונים המוצעים לבאים לסטודיו. את תשומת לבי משכה הבחירה של חלק מהם לפעילות הליבוד.

התבוננות זו הביאה אותי להרהר על הליבוד כאמצעי טיפולי השלכתי במצבי טראומה.

מעבר לראשוניות של המפגש עם החומר בלטה ההקבלה בין התמודדות המשתתפים עם מציאות חייהם

החדשה לבין שלבי היצירה בלבד.

ליבוד זו טכניקה העושה שימוש בסיבי צמר רכים וצבעוניים תוך דקירתם בעזרת מחט על משטח ספוגי.

דקירה החוזרת על עצמה, לעיתים נעימה ומדיטטיבית, ולעיתים אגרסיבית. המחט הארוכה, החדה והמשוננת משמשת ככלי פיסולי. היא אוספת ודוחסת את סיבי הצמר, מערבבת שכבה על שכבה וחודרת לעומק בתנועה משתנה. לעיתים היא נשברת ולעיתים גם מכאיבה, פוצעת וגורמת לדימום. המחט מלקטת את סיבי הצמר לגוש בעל נפח, כיוון, רעיון. זהו גוש קשה וגמיש בו זמנית. דחוס, סיבי, רך, ונעים למגע. הוא נבנה על בסיס הספוג הקולט את הצמר בעזרת דקירות המחט.

התבוננתי בתהליך העבודה של משתתפי הסטודיו. הוא החל בבחירת סיבי הצמר הצבעוניים, מתיחתם,

הפרדתם ואז גלגולם לגוש והאחדתם בעזרת המחט. היה זה תהליך סימבולי של ניסיון לתת צורה לחוויה

כאוטית.

אתאר כאן תהליך של ידיים עובדות וכיצד חווית הכאוס באה לידי ביטוי בסטודיו.

ידיים נשלחות לערמת סיבי הצמר, חופנות גושים גדולים, מנסות לתלוש אותם בתנועה חזקה, כמו קריעה. המריטה חוזרת על עצמה בעוצמה מספר פעמים. הסיבים הנתלשים נאספים לגוש לא מסודר בין כפות הידיים. הן מועכות אותו בתנועה לוחצת ללא כיוון וסדר. הגוש המתקבל חסר צורה, מונח על גבי המצע הספוגי, מוחזק ביד אחת. יד שנייה לוקחת את המחט, וללא היסוס מתחילה לדקור אותו בתנועה נמרצת, חפוזה וכוחנית. קצב הנעיצה והדקירה משתנה, חסר שקט. הדקירות מקיפות את הגוש כולו, מלמעלה ומהצדדים לסירוגין, אין שיטתיות וסדר בפעולה.

הדקירה עוצמתית, מנוגדת לצמר הרך, ובדפוס לא קבוע.

ואז... המחט ננעצת באצבע, יש כאב, בהלה, דם, בכי... הכאוס הרגשי מתפרץ.

ניתן לראות בעבודה המתוארת תהליך סימבולי של החוויה. משתתפי הסטודיו הגיעו לאחר שפגשו "גוונים" של כאב וטלטלה רגשית. כאב זה נדחס לכדי גוש ההופך למיכל ויזואלי, מיכל זה מגן על הפנים ונותן ביטוי לכוחות ולאנרגיה שהיצירה מאפשרת.

כמו כן הלבוד מאפשר ארגון רגשי באמצעות העבודה הספונטנית והישירה, אשר לעיתים היא כרוכה בכאב ולעיתים היא נעימה ורכה למגע.

החוויה של מגע ותנועה עם החומר האורגני, המרצה והתחושתי נותנת ביטוי לתוקפנות וכעס. היא ממירה לחץ לתוצר בעל צבע, מרקם, דמיון ויופי. התוצר הופך ל"אובייקט מנחם". הוא מסייע לאדם להבין את מציאות חייו ואת הקושי של החזרה לשגרה נורמלית. הוא מאפשר לו להכיר בכוחות ובמשמעות היצירה כאמצעי להשגת ארגון ושליטה בכאוס הרגשי.

טובה גורן goto54@gmail.com